איש על הירח

לשחקן אנדי קאופמן התוודעתי, כמו רבים אחרים, דרך הסרט הנפלא של מילוש פורמן, "איש על הירח" ("Man on the Moon"). ג'ים קארי הפליא לשחק את דמותו המיוחדת של קאופמן. הסרט גרם לי לקרוא על קאופמן ולחפש סרטים שמתעדים את הופעותיו המקוריות.

אנדי קאופמן היה פרפורמר - לא ממש שחקן. הוא גילם דמויות באופן טוטאלי, אבל בכולן היה אנדי עצמו, מביט בקהלו בציפייה, מי ימצמץ ראשון. ההומור שלו בז לכל מה שהיה נהוג ומוכר בעולם הבידור: החנופה לקהל, הניסיון לרַצות את כולם וכל המוסכמות המקובלות היו ממנו והלאה. הוא מתח את הסבלנות של הצופים. הוא היה לא ברור. הוא ניזון ממבוכה, מבלבול, מחוסר הבנה.

צפיתי בהופעה של קאופמן בקרנגי הול. ההופעה הזאת גם מופיעה בסרט, אבל אין כמו המקור. קהל רב נאסף לאחד האולמות הנודעים בארה"ב, וכולם ציפו לפרובוקציה מהסוג שקאופמן ייצר חדשות לבקרים (למשל: היאבקות אלימה עם נשים, בניגוד מוחלט לכל חוקי ה'פוליטיקלי קורקט'). במקום זה הוא קיבל מנה של נאיביות: סנטה קלאוס מגיע במזחלת ומחלק מתנות, שירה בציבור, וגולת הכותרת: הקהל כולו הוזמן בתום המופע לנסוע לחדר אוכל גדול, בו הוגשו חלב ועוגיות. בסרט של המופע המקורי, הבמאי מראיין צופים מבולבלים ביציאה. זכור לי גבר אחד, שאומר: "יש כאן אוטובוסים, ואני לא מבין אם זו מתיחה, או שבאמת מחכים לנו חלב ועוגיות בסוף כל זה". הקהל עלה על האוטובוסים ונסע אל הלא נודע, כי הדבר היחיד הצפוי בהופעות של קאופמן היה, שהכל בלתי צפוי. זו בדיוק הסיבה שאנדי קאופמן מופיע כאן, בבלוג הזה. הוא שיכלל את מושג המניפולציה הבימתית לכדי אמנות.

קאופמן מת מסרטן בגיל 35 בלבד. הידיעות על מותו נחשבו למפוקפקות, ורבים סברו שמדובר בעוד אחת מהמתיחות הרבות שעשה. הסרט של מילוש פורמן מיטיב לתאר את האירוניה: אדם גוסס, שמתקשה לשכנע במצבו אפילו את הקרובים לו ביותר.

אני ממליצה בחום על ההופעות המקוריות, וגם על הסרט "איש על הירח".

מתוך הסרט, הנה התמונה שבה אנדי, הגוסס מסרטן, נוסע להתרפא אצל 'עושה ניסים' בפיליפינים. הוא רואה את רופא האליל מוציא את החוליים מבטניהם של המטופלים שלפניו. כשמגיע תורו, הוא נכנס 'מאחורי הקלעים', מגלה את המניפולציה בעצמו, וצוחק. זה הרגע שריגש אותי ביותר בסרט.