דימוי גוף ופרסומות - המניפולציה המושלמת

חברת הקוסמטיקה "דאב" הקימה קרן מיוחדת לשיפור הדימוי העצמי. החברה פצחה בקמפיין שעוסק בדימוי גוף, בחוסר בטחון ובהשפעה של עולם הפרסום והזוהר על ילדות ועל נשים. הקמפיין הוא, כמובן, סדרת פרסומות. לשם הרצתו היה צורך לקנות זמן אויר, והוא שולב במקבצי פרסומות. אין בקמפיין הזה מילה על המוצרים של "דאב". הוא רק מייצר זהות בין הילדות המקסימות והנשים היפות לבין הלקוחה הפוטנציאלית של החברה. נשים אמיתיות, מבוגרות, בעלות גוף נורמלי, מחייכות למצלמה ומוכרות הזדהות. כולנו יפות.
הלקוחה הנבונה תרגיש טוב עם עצמה. היא תביט באישה היפה והאמיצה שלבושה בתחתונים ובחזיה בלבד, וכיף לה, פשוט כיף לה כל כך! גם אני רוצה שיהיה לי כיף! בפעם הבאה שאלך לקנות לי קרם גוף, שמפו או דיאודורנט, אזכר בלוגו של דאב ובצבעים שלו, שמחייכים אליי מהפרסומות האלה. הו, עוד ארקוד לי בחדרי בתחתונים, וארגיש יפה כמו הבחורה הזו בפרסומת! וחוץ מזה, אני ממש לא שמנה כמוה. אני הרבה יותר מחוטבת. לעומתה, אני דוגמנית צמרת.

כלומר: דימוי הגוף אינו משתנה. הוא מתקבע. ההרגשה הטובה מגיעה מתוך התבוננות בנשים רגילות למראה, ומתוך ההשוואה אליהן. כל זה במעטה חברתי-לכאורה, אבל למעשה - מסחרי לחלוטין.
שלא תבינו אותי לא נכון: אני קונה מוצרים של "דאב". אין לי בעיה עם הקו הפרסומי הזה. לא הוא גרם לי לחבב את המוצרים שאני מחבבת. אבל מכאן עד לתחושת ההעצמה שהפרסומות האלה מתיימרות להעניק לי - הדרך ארוכה מאוד.

הנה פרסומת אחת מתוך הקמפיין:

והנה פרודיה שנעשתה על פי הפרסומת הזאת: